מכווץ תמונות

עבור PNG ו-WebP — בדיוק כך: oxipng והמצב ללא אובדן של libwebp כותבים את הקובץ מחדש בלי לגעת בפיקסל אחד, כך שהתמונה המפוענחת זהה ברמת הביט. JPEG הוא החריג שאנחנו מודים בו — לא קיים מכווץ JPEG ללא אובדן בצד הדפדפן, ולכן קובצי JPEG מקודדים מחדש עם MozJPEG באיכות 85 כברירת מחדל ומסומנים כללא אובדן ויזואלית. הפעילו את המצב ללא אובדן מחמיר וקובצי ה-JPEG יעברו ללא נגיעה.

לא, וזו לא בחירה של מדיניות אלא בחירה ארכיטקטונית. המקודדים הם מודולי WebAssembly שרצים בדפדפן שלכם, ולכן אין שרת שיכול לקבל את הקובץ. אפשר לאמת את זה: טענו את הדף, נתקו את החיבור לרשת, והדחיסה עדיין עובדת.

לא כרגע. אתם שולטים ישירות באיכות ה-JPEG, אבל אין מצב של גודל יעד — "דחיסה ל-100 KB" — שמחפש את ההגדרה שנוחתת על מספר מסוים. אם אתם צריכים תקרה מדויקת, דחסו ואז בדקו את הגודל המתקבל ברשימת הקבצים.

כן — הוא מזהה את הפורמט האמיתי מבייטי החתימה של הקובץ במקום לסמוך על הסיומת, ואז מנתב אותו למקודד הנכון: oxipng ל-PNG, MozJPEG ל-JPEG, libwebp ל-WebP. אצוות מעורבות אינן בעיה; כל קובץ עובר בנתיב שלו. פורמטים שאינם PNG, JPEG ו-WebP נדחים ולא מועברים בשקט.

כי הם כבר היו דחוסים היטב. כשקידוד מחדש לא מצליח לנצח את הקלט, הכלי מחזיר את הבייטים המקוריים שלכם ומסמן את השורה כבר אופטימלי — הוא לעולם לא ייתן לכם קובץ גדול יותר ממה שהתחלתם איתו. תצלומים שיוצאו על ידי מקודד מודרני נוחתים כאן לעיתים קרובות, וזו התוצאה הנכונה, לא כישלון.

עד 200 קבצים לאצווה, ובלי הגבלה על מספר האצוות שתריצו — אין מכסה לצרוך, כי העבודה מתבצעת על החומרה שלכם ולא שלנו. תמונות גדולות מאוד עדיין עלולות למצות את זיכרון הדפדפן; אם אחת נכשלת, השורה שלה מדווחת על הכישלון ושאר האצווה ממשיכה.

בלי חשבון, בלי התחברות, בלי קרדיטים ובלי סימן מים. בצינור אין שלב מיתוג — מה שאתם מורידים זו התמונה שלכם, פשוט מקודדת ביעילות רבה יותר.